קול קורא_edited.png
חיפוש

רגע של השראה # 13 - אני רואה לך/לי בעיניים

הקדמה: את הפוסט הזה כתבתי בעקבות ראיון שקיים איתי טל מוסקוביץ בפודקסט המצויין שלו SKILLS - מיומנויות העולם החדש. בפרק הזה דיברנו על רפלקציה כמיומנות לחיים וכמנוע לצמיחה מתוך אי ודאות. בעקבות שיח שהתקיים לאחר הפרק אני מניחה כאן את סיכום עיקרי הפרק, בתוספת קטנה לעולמות ההשראה שלי. קריאה נעימה! (לינק לפרק).

...


״אנחנו עושים דברים בחיים ושום דבר לא קורה אם אנחנו תמיד עושים את הדברים באותה הדרך.... השיטה שלי היא ללכת לאזורים בעצמי שבהם לא הייתי מעולם... אם לא נלך לטריטוריות הללו אנחנו בעצם חוזרים על עצמנו שוב ושוב....״ (מרינה אברמוביץ׳, מתוך הרצאת TED).

....


750,000 איש מצאו את עצמם עומדים שעות בתורים אינסופיים. אלפים מהם הגיעו באישון לילה, מצוידים בשקי שינה, וחיכו מחוץ לדלתות הסגורות עד לפתיחתן.

לא מדובר בהשקת דגם חדש של אייפון.

השנה היא 2010. המקום: מוזיאון ה moma, ניו-יורק.

כל שהמבקרים רצו היה להגיע לרגע המיוחל שבו ישבו על הכיסא מול מרינה אברמוביץ' ויתבוננו אל תוך עיניה. מרינה אברמוביץ׳ הנה אומנית מיצג (פרפורמנס) פורצת דרך. היא פיתחה את הקונספט של מיצג המתמשך על פני פרק זמן ארוך. המיצג במוזיאון moma בניו-יורק בשנת 2010, היה המיצג הממושך ביותר שלה, שאף היווה נקודת מפנה בעבודתה וגרם לה להקים בהמשך את מרכז מרינה אברמוביץ׳.

במשך שלושה חודשים, מדי יום, ישבה אברמוביץ' נטועה בכיסא במהלך כתשע שעות רצופות, ללא הפסקות אוכל או שירותים. היא לא דיברה ולא קמה. היא ישבה והמתינה למי שיבוא ויתיישב על כסא העץ הריק שמולה. וכך התחלפו המבקרים. נאסר עליהם לשוחח איתה או לגעת בה - רק לשבת ולהתבונן בה בעוד היא מתבוננת בהם. בדממה. התגובות הרגשיות של מי שישבו על הכיסא מולה היו עמוקות ואינטנסיביות, ורבים מהיושבים בכסא פרצו בדמעות.

....

צילום מסך מתוך צילומי המיצג


״כשאמרתי לאוצר של התערוכה: אני רק אשב על כסא ויהיה כסא ריק למולי וכל אחד מהציבור יוכל פשוט לשבת ולהתיישב בכסא לכמה זמן שהוא ירצה, האוצר אמר לי: זה מגוחך, את יודעת פה זה ניו-יורק. הכסא ישאר ריק, לאף אחד אין זמן לשבת מולך... אבל אני יושבת שם, שלושה חודשים, כל יום במשך 8 שעות ללא הפסקה... הצורך של אנשים לחוות משהו שונה גרם להם להגיע.... הם היו צריכים לחכות שעות רבות כדי להתיישב על הכסא. לבסוף הם מתיישבים – אנשים אחרים צופים בהם, הם מצולמים ומוסרטים, אני מתבוננת בהם ואין להם שום דרך לברוח חוץ מאל תוך עצמם וזה עושה את ההבדל... מתוך ההתבוננות אל עיניו של אדם זר, כששום מילה אינה נאמרת, הכל קרה. הם התבוננו פנימה - יצרו קשר עמוק מאוד עם עצמם. נפגשו עם עצמם״. (מרינה אברמוביץ׳, מתוך הרצאת TED)


רפלקציה היא לפני הכל מפגש עמוק עם עצמנו


רפלקציה היא מיומנות שחשובה לנו כאנשים – זו היכולת שלנו להתבונן לעומק אל ועל עצמנו, להבין ולהכיר את עצמנו יותר טוב. להפגש עם עצמנו באמת.


כל דבר חיצוני לנו הוא טריגר להתבוננות פנימית וכל התבוננות פנימית היא טריגר לתגובה שמייצרת השפעה בעולם החיצוני. זאת התנועה שלנו. כך אנו פועלים בעולם. הרפלקציה כמיומנות היא הבסיס לכל למידה או שינוי שאנו רוצים לייצר ובכלל. לא צריך לחכות לעצירה שתתרחש בעקבות משהו גדול טראומטי או משברי אפשר לעצור ולהתבונן פנימה - יומיומית.


כשאנחנו עוצרים אנו נכנסים לתוך מרחב של שקט, אנו מתחילים לקחת צעד אחורה מהנוכחות המאוד מאוד מיידית שלנו ונפגשים עם המחשבות והרגשות שלנו - עם השאלות שלנו. בהנחה ואנחנו עושים זאת כמשהו מתמשך וקבוע, נוצרת פרספקטיבה חדשה: שהנה בו זמנית רחבה יותר ומעמיקה יותר.


רפלקציה כתהליך


אנו רגילים להתייחס לרפלקציה כמטא חשיבה: ניתוח מילולי ומאוד ממוקד (למשל של תהליך או אירוע). אך רפלקציה היא הרבה מעבר לזה. היא היכולת לפתח מודעות והבנה לכל סוגי המידע שקיימים בתוכנו (שלרוב יתבטא בתחושות, רגשות, חלומות וזיכרונות) ולחבר אותם לכדי תובנות משמעותיות.


קיים בתוכנו פער מובנה – בין מה שאנחנו מבינים עמוק בתוכנו לבין מה שהצלחנו לנסח לעצמנו. זאת אומרת שבכל רגע נתון יש בתוכנו מידע רב שנמצא ומשפיע עלינו, אך איננו מנוסח. רפלקציה עקבית ועמוקה מסייעת לנו לצמצם את הפער הזה: היא מייצרת דיאלוג פנימי חדש – עם אותם מיידעים שפעמים רבות, עקב המירוץ היומיומי והצורך בשורות תחתונות, אנחנו לא שמים לב אליהם או לא נותנים להם מספיק מקום, אך הם מאוד מאוד מאוד חשובים ביכולת שלנו להיות אנחנו, לקדם את עצמנו, להתפתח ולהבין מי אנחנו בתוך הסביבה הזאת שאנחנו חיים בה.

כשאנו נשארים בשיח המנוסח, אנו מסתובבים סביב מה שכבר ידוע לנו. לכן - נרצה להכניס לתוך מיומנות הרפלקציה שימוש בכלים נוספים שאינם מילוליים, אשר מעמיקים את החקר הפנימי ומעלים על פני השטח את אותו מידע לא מנוסח – בחיבור בין מה שמנוסח לבין מה שלא טמון הגילוי המשמעותי.

....

להיות ערומים למול עצמנו - רפלקציה ופגיעות: המוכנות להפגש עם אי הידיעה.


פגיעות היא לב ליבה של ההוויה האנושית. מרגע הגיענו לעולם אנחנו יודעים שאנו זמניים וחסרי שליטה על הזמניות הזו. לכן הרבה מפעולות שלנו והאופן שבו אנו ניגשים לעולם נובע מהניסיון שלנו לשלוט בתחושה הזאת – בפחד מהיעלמות. מאי היות.

צילום מסך מתוך צילומי המיצג


משחר ילדותנו אנחנו לומדים שהיכולת שלנו להרגיש נוכחים וקיימים קשורה בתחושת ידיעה. אנו חיים וגדלים בסביבה שמקדשת ידיעה ומעניקה על כך הכרה. לפיכך עמוק בפנים , אי ידיעה מחוברת לחוויה של חוסר נוכחות – אם אני לא יודע אני כלום. ואם אני כלום אני נעלם.


המקום הזה שבו אין לנו תשובות הוא בלתי נסבל כי תשובות, גם אם הן חלקיות עד מאוד, מעניקות לנו תחושה של קיום ונוכחות. רפלקציה מזמינה מפגש עם חוויית הפגיעות שכרוכה באי הידיעה, מאחר שבתהליך שכזה אנו שואלים שאלות ומוכנים שלא לברוח מיד לתשובות המוכרות. אנו פונים לטריטוריות לא ידועות בתוכנו ונדרשים להתמודד עם תחושת ״אי היות״ – התחושה הבלתי נסבלת הזו שאנו מתרחקים ממנה כמו מאש. אך התחושה הזו היא חומר הבערה להתקדמות.

...


אז איך ומה עושים?

  • מפנים זמן (ביומן) ומרחב נטול הפרעות באופן עקבי: אין נכון או לא נכון יש מה שנכון לי בתדירות שנכונה לי. לכן אפילו אם יש עשר דקות/רבע שעה ביום זה מצוין, כל עוד אתם מבססים את הזמן והמרחב הזה באופן עקבי ביום יום שלכם. העקביות והחזרתיות מייצרת את ההעמקה. את היכולת להסיר שכבות ולהכנס לרבדים עמוקים יותר.

  • מפסיקים את השיח הרגיל: המרחב של הרפלקציה הוא מרחב נטול שיפוטיות שבו אנחנו משנים את השיחה הרגילה שלנו עם עצמנו ופשוט מניחים את עצמנו כמות שאנו באותו הרגע – מאפשרים לעצמנו להיות אנחנו כדי שנוכל להפגש עם מקומות חדשים.

  • מתחילים מהמוכר: בשלב הראשון נשב מול מחברת ונבחר אירוע כלשהו מאותו היום שהיה משמעותי (אפשר להתייחס גם לדבר הראשון שקופץ לראש). זה יכול להיות אירוע קטן או גדול. מה שחשוב שמדובר באירוע שגרם לעצירה כלשהי. נתחיל מלתאר את האירוע (באופן אובייקטיבי- כמו שמתארים מה רואים בתמונה) ואז נתחיל לשאול את עצמנו שאלות: למה בחרתי באירוע הזה? מה היה שם כל כך משמעותי? איזה תחושות/רגשות עלו לי ועולות לי כעת (ממש לתאר פיזית אם צריך)? למה זה מתחבר לי/מזכיר לי? איך פעלתי? האם פעלתי מתוך אזור הנוחות שלי? איך הייתה נראית הפעולה שלי אילו לא הייתי פועל מתוך אזור הנוחות שלי? ועוד....

חשוב לציין: השאלות הללו הן הצעה בלבד. אפשרו לעצמכם להיכנס לתוך רצף כתיבה אינטואיטיבי. אל תעצרו, אל תמחקו משפטים גם אם הם אינם מנוסחים ״כראוי״. תתנו ליד להוביל אתכם. תאפשרו להקשרים, זכרונות, תחושות לעלות באופן חופשי על הנייר. ואם עולה ביקורת, תניחו אותה שם ותתנו לה להתפוגג.

  • מכניסים באופן מודע פעולות חדשות: עם הזמן התחילו לשלב התבוננות מתוך פעולות שמתחברות לעולם אסוציאטיבי יותר למשל: תשבו מול המחברת ותעשו פעולה כלשהי (מה שעולה ומה שמתחשק - לקרוע את הדף, קשקוש, קימוט, צביעה וכו׳....) ללא מחשבה עמוקה; תחשבו על דימוי/סאונד/שיר/טקסט שעולה לכם בראש ותפעלו אסוציאטיבית במחברת מתוכה; חשבו על חומריות או מרקם כלשהו ותפעלו מתוכם...

אלה הנחיות מופשטות יותר שמחברות אותנו לחוויה פיזית, רגשית וחושית. הבחירה באופן הפעולה ומה שעולה ממנה איננה סתמית או חסרת חשיבות אף אם כרגע היא אינה מובנת לכם (חלק מהמיומנות היא הרחבת היכולת לשהות בתוך ה״לא ברור״ ולסמוך עליו:)). לכן אחרי שעשיתם את אותה פעולה חדשה תכתבו באופן חופשי – מה הרגשתם, חשבתם, עד כמה הייתם חופשיים או עצורים, מה זה מעלה בכם ולמה זה מתחבר מתוך היום יום שלכם.


כן כן, יתכן שזה ירגיש תחילה מוזר, (טיפשי?) ולא נוח – אבל לא משום שזה באמת כך אלא משום שזה משהו חדש, אחר, שונה. לכן כאן הזמן כל הזמן להזכיר לעצמכם שההרגשה הזו היא חלק מהתהליך – לסמוך על עצמכם בתוכו, להסיר את השיפוטיות מהשולחן, להשתחרר ולאפשר למה שמגיע לצוף כלפי מעלה. כך עם הזמן יווצר שילוב בין ״מטא חשיבה״ לבין אותו מידע נוסף ויווצרו חיבורים חדשים. כך נגיע לטריטוריות חדשות בתוכנו וניצור את הדרך להתבטא ולעשות אחרת.


רפלקציה היא מיומנות שמשתנה יחד אתנו. זה אינו תהליך סגור עם שורות תחתונות מיידיות. זהו מסע גילוי אליו נרצה להגיע סקרניים, עם מוכנות לשאול שאלות ולצאת עם חומר למחשבה - שיאפשר לנו להתבונן על עצמנו ועל הדיאלוג שלנו עם הסביבה מנקודות מבט וייחוס חדשות. זהו תהליך של התנסחות. שמצריך סבלנות ואמון בעצמכם (וכן גם קבלה של המכלול שהוא אתם). השורות התחתונות יגיעו – לאחר שיתגבשו ממקום עמוק ומדויק יותר. ואז גם תראו את הדברים אחרת וכן - גם תפעלו אחרת


וכתמיד אשמח לשמוע מכם.ן – מה והאם נגע בכם.ן או השפיע עליכם.ן?

וכמובן שאתם.ן מוזמנים ומוזמנות לכתוב לי או לפנות אלי בכל שאלה לגבי הדרך הנכונה לכם.ן להתפתח במיומנות הכה חשובה הזו.

שלכם.ן, עדי



נ.ב 1. להאזנה לפרק המלא: כאן

נ.ב.2 לצפייה בפרק: כאן

60 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול