רגע של השראה # 7 - יעוד

שאלת מציאת ומימוש היעוד האישי עולה כמעט תמיד בתהליכי ההתפתחות המתרחשים בסטודיו. השאלה הזו מאז ומעולם היתה על הפרק (באופן גלוי או סמוי) אך בתקופה הנוכחית, בעקבות כל מה שעברנו בשנתיים אחרונות, שאלה זו מעסיקה רבים ובאופן גלוי יותר מבעבר. הרי מי מאתנו לא רוצה להגיע אל המנוחה והנחלה, להרפות מהחיפוש הלא פוסק ולהגיע אל הידיעה הברורה שאנו עושים את הדבר הייחודי הזה שהוא רק שלנו (וכן גם לחוות את תחושת הנחת הנלווית לידיעה הזו). כל אחד מאתנו מחפש משמעות. מחפש להשפיע על סביבתו באופן שרק הוא יכול לו. מחפש למצוא את הדבר הזה ששם הוא מרגיש במיטבו. אבל – מה זה אומר בכלל יעוד? האם זהו יעד שעלינו להגיע אליו? שנמצא אי שם מעבר לאופק? או שאולי הוא בכלל ממש כאן מתחת לאפנו? האם עלינו לעשות או לפעול באופן מסוים כדי להשיגו או שאולי הוא תלוי בכלל במשהו אחר?

לרגל חג האביב שמביא אתו ממדים של שינוי, מימוש, צמיחה ופריחה ומתוך השיח הזה נזכרתי בטקסט של המשורר המופלא David Whyte בספרו CONSOLATIONS אודות המילה Destiny. אני מביאה כאן בפניכם.ן תרגום חופשי שלי של הטקסט הזה (המלווה בצילום של הטקסט המקורי). נדמה לי שיש בו כדי להעניק השראה ולהרחיב את זווית ההתייחסות.

Destiny (יעוד)

ליעוד תמיד יש בעלים - ״היעוד שלי״ או ״היעוד שלך״ או ״היעוד שלה״; כך, מתקבלת אצלנו התחושה של משהו שמחכה לנו או כזה שאנחנו לא יכולים להימנע ממנו; במילה יעוד יש ממד מיתי - גורלי. כמעט ואיננו משתמשים במילה זו בשיח היומיומי. זו מילה המקפלת בתוכה שני קטבים: של ניצחון מיתי או כישלון גורלי. של אמונה או אי-אמונה בעצם קיומה של יד נעלמה, גדולה משלנו, הפועלת בחיינו. אבל, הדיבור על יעוד, לא רק מעניק לנו תחושה של האפשרויות העומדות בפנינו, אלא גם מרמז לנו על הפגמים שלנו והחשש הפנימי שמה שאינו מדובר או אינו פתור בתוכנו עלול להציף ולכסות על החלק הטוב יותר של עצמנו.

כאשר אנו מתייחסים למילה יעוד מתוך שני הקטבים הללו של ניצחון מיתי או כישלון גורלי, אנו עלולים להחמיץ דווקא את המהות היומיומית של היעוד: של העובדה שעתידנו מושפע מעצם האופן שבו אנו מנהלים את שיחת החיים עצמם. שיחה זו אינה תלויה בפעולות המיידיות שבחרנו להמנע מהן או לעשותן. אלא מהאופן שבו אנו מתבוננים על החיים, תופסים את עצמנו ומביאים את עצמנו לידי ביטוי בתוכם. כך - לשני אנשים, פשוט מעצם הדרך השונה שבה הם תופסים את המציאות, את עצמם בתוכה ואת העתיד לבוא – מחכה עתיד שונה לחלוטין. מאחר ואפילו והם פועלים את אותן הפעולות, הן נובעות מנקודת מבט שונה ויובילו לתוצאה שונה. אנו מעוצבים על ידי עיצוב העולם שלנו ומתעצבים שוב מחדש מתוך הדיאלוג הזה ביננו לבין העולם. הדרך שבה אנו ניגשים להתמודדות היומיומית משפיע ומשנה את מה שאנו רואים בעולם.

לכן, באופן מוזר, כל אדם תמיד חי את ייעודו. השאלה היא האם מתוך תחושת השלמה או תסכול מוחלט, האם דרך חוויה של שיבה הביתה או תחושת גלות (סביר שדרגה כלשהי לאורך הספקטרום שבין שתי חוויות אלה). אלה עדיין החיים והיעוד שלנו. אבל, תחושת הסיפוק הכרוכה במימושם והאפשרות לקיים את הבטחתה, עשויה להיות תלויה בשאלת רמת השתתפותנו האמיצה ובנכונות להשתמש ולבטא באופן חופשי בכל הקיים בתוכנו: מתוך היכרות עם העומקים של עצמנו; מתוך חשיפה וגילוי של רוחב היריעה הטמון בנו; ומתוך מוכנות להכיר בפגיעות והרגישות הקיימת ביחס למה שכל עתיד עשוי להביא עמו.

יעודנו נגזר לא רק על ידי כוחות גדולים מעבר לאופק הנראה לנו, אלא על ידי האופן שבו אנו מעצבים ומקיימים את הדיאלוג היומיומי שלנו בתוך חיינו המוכרים...

והנה הטקסט המקורי והמלא של David Whyte:

כתמיד אשמח לשמוע מכם.ן – מה והאם נגע בכם.ן או השפיע עליכם.ן?

עד הפעם הבאה

חג אביב שמח מלא בגילויים, הפתעות ומימוש.

שלכם.ן, עדי