או: המוכנות לוותר על ה״טוב״ כדי להגיע ל״נפלא״.
בואו נדבר על #עצמאות. לא כזו שאחרים נותנים לנו. אלא כזו שאנחנו נותנים לעצמנו – להעז לפעול מתוך מי שאנחנו באמת - פשוט לעשות!
החל מאמצע המאה ה- 17 תנועת הנאורות הובילה את האנושות אל החופש לחשוב באופן עצמאי ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו: ״העז לדעת! אזור אומץ להשתמש בשכלך״ (אמירתו המפורסמת עמנואל קאנט). אבל... לחשוב זה לא מספיק - לא מספיק לחיות בתוך המחשבות שלנו. חלק לא פחות חשוב והוא זה שמייצר נוכחות, השפעה ושינוי הלכה למעשה הוא היכולת לפעול מתוך החשיבה העצמאית. מתוך האמת הפנימית שלנו.
אבל מי מאתנו לא נפגש.ה עם הקושי פשוט לעשות? קושי שמתבטא לעיתים בדחיינות או פשוט בהימנעות. למשל - לומר את דעתנו או להציע רעיון בפורום כלשהו (מרובה משתתפים או מצומצם אך כזה שחשוב לנו); להציע את עצמנו לדבר כזה או אחר (קידום, פרויקט או כל דבר אחר); להבהיר מה אנו חושבים או מרגישים ומה היינו רוצים שיהיה (מול הבוס/הקולגה/שותף עסקי/ בן הזוג/חבר.ה); לממש יוזמות או עשייה שחשובה לנו;
מכירים.ות את זה נכון?! את הפחד להתגלות במערומינו: פחד שבמקרה הטוב מחליש ובמקרה הפחות טוב מעקר כל מחשבה או יוזמה פנימית. והוא נמצא שם אפילו בדברים לכאורה משמעותיים פחות. ולראייה, פעמים רבות, בעיקר במפגש הראשון (גג השני) בסטודיו, אני נפגשת עם אמירות של מה לא – אל תבקשי ממני כי אני לא – מצייר.ת, צלמ.ת, ועוד ועוד....
מה זה אומר מערומינו? אם אפשט זאת אגיד - לגלות שאנחנו לא עומדים בסטנדרט כלשהו שהתקבע אצלנו כסטנדרט מחייב למה ואיך הדברים אמורים להיות ומי אנחנו במסגרתם. סטנדרט פנימי שמקבע אותנו וגורם לנו להיות זהירים. כזה שמצמצם את התנועה, האותנטיות והכח היצירתי שלנו שמקורם ביכולת לשחק.
היכולת לשחק? האומץ להתנסות בדברים חדשים אבל לא פחות חשוב גם במה שחשבנו שאנחנו כבר מבינים ויודעים ולאפשר לעצמנו לגלות אחרת (כי בכל פעם שאנחנו ניגשים למציאות, גם כזו שכבר התנסנו בה, היא תמיד תהייה קצת אחרת מאחר וגם אנחנו בכל פעם קצת אחרת – בכל זאת אנחנו כל הזמן מתפתחים).
היכולת פשוט לעשות ללא המשקל העודף. זהו חופש. זוהי עצמאות. לקבל החלטות, לומר את אשר על ליבנו, להציג ולקדם רעיונות מבלי לחשוש (ולכל הפחות מבלי לתת לחשש להצר את צעדינו).
אתם.ן כבר יודעים.ות שתפיסת העולם שלי היא שבכל רגע אנו יוצרים ומצויים בתהליך יצירתי כזה או אחר. זו הסיבה שאני עובדת עם עצמי ועם אחרים באמצעות תהליך יצירתי אומנותי שמתוכו אפשר לשאוב תובנות רבות לגבי האופן שבו אנחנו ניגשים לכל דבר בחיים (וכן... גם למצוא את הדרך לעשות אחרת).
לכן, הפעם בחרתי להביא בפניכם מכתב משנת 1965 שכתב האומן Sol LeWitt לאמנית Eva Hesse (שניהם אמנים פורצי דרך בתחומם) בשעה שזו חוותה משבר וקיפאון יצירתי (על כל הפקפוק העצמי שמתלווה אליו). המכתב בן חמישה עמודים ואני מביאה כאן בפניכם ציטוט של העמוד הראשון מתוכו:
“Dear Eva,
It will be almost a month since you wrote to me and you have possibly forgotten your state of mind (I doubt it though). You seem the same as always, and being you, hate every minute of it. Don’t! Learn to say “Fuck You” to the world once in a while. You have every right to. Just stop thinking, worrying, looking over your shoulder, wondering, doubting, fearing, hurting, hoping for some easy way out, struggling, grasping, confusing, itching, scratching, mumbling, bumbling, grumbling, humbling, stumbling, numbling, rambling, gambling, tumbling, scumbling, scrambling, hitching, hatching, bitching, moaning, groaning, honing, boning, horse-shitting, hair-splitting, nit-picking, piss-trickling, nose sticking, ass-gouging, eyeball-poking, finger-pointing, alleyway-sneaking, long waiting, small stepping, evil-eyeing, back-scratching, searching, perching, besmirching, grinding, grinding, grinding away at yourself.
Stop it and just DO״!
כדי להגיע לנפלא צריך לוותר על ה״טוב״ כותב סול לאווה בהמשך המכתב. ה״טוב״ - הוא אותו סטנדרט פנימי של הקיים (מה ש״אמור״) וה״נפלא״ – הביטוי של הקול הייחודי של כל אחד מאתנו: המחשבות, החיבורים וההקשרים, הדיאלוג וההשפעה.
המכתב שהפך לאיקוני, נותן תוקף והכרה בחוויות הפנימיות שלנו (המחשבות, הרגשות והחסמים) סביב התעוזה והרשות הפנימית לעשות מתוך מי שאנחנו באמת. במכתב יש מסר אחד, שחוזר על עצמו –
להפסיק לחשוב יותר מידי על מה אנחנו אמורים.ות להיות (מאחר והמחשבות הללו הורגות את היצירתיות ומייצרות סטגנציה), להעז להתחבר לגרסה הפשוטה והבהירה שלנו ופשוט לעשות!
כי עצם העשייה, אפילו הקטנה ביותר, מתוך מי שאנחנו באמת (גם אם זה מפחיד, חשוף ומרגיש ערום), מייצרת תנועה שמובילה אותנו. כזו שייחודית ונכונה רק לנו. בכל דבר שאנו עושים.ות. זהו חופש. זוהי עצמאות.
זה לא קל – אני יודעת. אבל לחלוטין אפשרי ועם הזמן הופך לקל יותר ויותר! איך? תמשיכו לעקוב או פשוט דברו איתי.
כדרך אגב למקרה שתהיתם.ן: בעקבות ההתכתבות הזו יצרה אווה את אחת מהיצירות פורצות הדרך שלה...
את המכתב המלא תוכלו לקרוא ממש כאן. ופה תוכלו לשמוע גרסה של אחת מההקראות שלו.