“לא להתמצא בעיר – אין זה אומר הרבה, אך לתעות בעיר, כשם שאדם תועה ביער – לכך דרוש אימון" (ולטר בנימין מתוך ״המשוטט״).
נפגשתי עם המונח שוטטות לראשונה לפני מספר שנים בקורס קיץ במהלך לימודי במוסררה. אין כוונתי שלא ידעתי מהי משמעותה המילולית של שוטטות קודם לכן, אך לראשונה התוודעתי לפעולת השוטטות, למשמעות האקטיבית שבה ולמתח הטמון בתוכה. ככל שהעמקתי במשמעותה הרחבה של פעולה זו וחקרתי את עצמי ואחרים בתוכה הבנתי שפעולת השוטטות הכרחית עבורנו: היא טמונה בנו, היא חלק מתהליכי החשיבה שלנו ומתוך כך משמעותית לאופן שבו אנו תופסים את העולם ואת עצמנו בתוכו, מקבלים החלטות ופועלים. לכן היא קשורה קשר הדוק ליכולת שלנו להיות במלאות בחיים שהם אנחנו. ועל אף זאת, בחיי היום יום הכה עמוסים ורוויים שלנו, אנו לא מאפשרים אותה לעצמנו, עד שכמעט שכחנו כיצד לעשותה או במילים אחרות כיצד להשתמש בה.
אבל למה להקדים את המאוחר - בואו רגע נתחיל מהבסיס. מהי שוטטות? על פי ויקיפדיה והאתר פרויקט השוטטות, שוטטות היא הליכה באפס מעשה, ללא תכלית או מטרה.
ההתייחסות לשוטטות על ידי פילוסופים, חוקרים והוגי דעות הנה בעיקר בהתייחס להליכה ללא מטרה ברחובות העיר (שוטטות עירונית). וכך כתב ההיסטוריון בועז ניומן: "בשעה שמשוטטים יכול כל רחוב, ולו הצדדי והנטוש ביותר, להיהפך לקסום ואפוף מסתורין. במבטו הלא ממוקד מצליח המשוטט לחשוף את מה שנמצא מתחת לפני השטח, כמו מצלמה הקולטת דברים שהעין אינה רואה או מחמיצה. המשוטט חושף את הלא-מודע של העיר".
מי מאתנו לא חווה זאת לפחות פעם אחת - הליכה ללא מטרה ברחובותיה של עיר זרה, ללא הצורך להגיע לאנשהוא או להפיק משהו מעבר להסתובבות עצמה? או אז, כשאנו משוחררים מעול התוצאה, אנו מאפשרים לעצמנו להעז ולבדוק כל דבר שמעורר את סקרנותנו – להציץ לתוך חצר שנראית לנו קסומה, לבדוק איזה רחוב צדדי, לעצור ולבהות באנשים שמציתים את דמיוננו. אנו חוקרים את המרחב מתוך עולמנו הפנימי. ותמיד תמיד מגלים משהו חדש – כזה שנטמע בחוויה, שצובע את רשמינו מהעיר.
מאחר ופעולת השוטטות לכאורה איננה תכליתית ויעילה שכן אין בה מטרה מעבר לשוטטות עצמה, היא נתפסת, במודע או שלא, כחותרת תחת המוסכמות של חיי היום יום שלנו – של הצורך להספיק ולעמוד ביעדים - עד כדי שאיננו מרשים אותה לעצמנו ודוחים אותה מעלינו כבזבוז זמן (לא סתם אנו מאפשרים לעצמנו לשוטט כך רק כשאנו בחופש וגם אז לא תמיד).
אבל, מה אם אגיד לכם שזה בדיוק ההפך? שפעולת השוטטות, שהנה רחבה הרבה מעבר לשוטטות עירונית, היא חיונית עבורנו בהשגת מטרותינו?
המאבק
שוטטות לפני הכל היא הלך רוח. היא מצב תודעתי של קשב רחב – כזה שמאפשר למידע חדש, מכל מיני מקורות, להכנס פנימה. כזה שמאפשר תנועה אסוציאטיבית של מחשבות שמובילות אותנו. היא הקרקע להיווצרותם של הקשרים חדשים, התמודדויות חדשות, אפשרויות חדשות שלא היו רגע לפני. זוכרים את תהליכי החשיבה והתודעה שעליהם אחראית ההמיספרה הימנית? זה בדיוק זה. הלך הרוח המשוטט קיים בתוכנו ובתוך תהליכי החשיבה המובנים שלנו והוא הכרחי לנו בכדי שנפעל ונקבל החלטות מתוך מכלול ההיבטים שהם אנחנו ולא מתוך מידע חלקי ומוכר.
למה הכוונה? אנחנו יודעים רק את מה שאנחנו יודעים - תהליכי החשיבה מונחי המטרה של ההמיספרה השמאלית ממקדים אותנו למצוא את מה שאנחנו מכירים – להיות בתוך אותם דפוסי חשיבה והתנהגות ולמצוא את מה שאנחנו מצפים למצוא (גם אם אנו לא מרגישים שאנו עושים זאת). בכדי למצוא את הדברים החדשים באמת, בכדי לייצר הקשרים חדשים ומשמעויות חדשות, בכדי ליצור, בכדי להגיב בגמישות ולהיות אדפטיביים אנו זקוקים לתהליכי החשיבה של ההמיספרה הימנית: למבט המצועף הלא מפוקס הרחב שמאפשר לנו לראות את מה שלא ראינו קודם. אחרת נתקע בתוך לופ אינסופי של המוכר. היצירתיות שלנו כבני אדם טמונה ביכולת הזו.
אז איפה הקושי? הקושי או הפרדוקס טמון במאבק בין שני מצבי תודעה אלה, שהנם שני תהליכי מחשבה מנוגדים ומשלימים. המאבק הזה טמון בתוכנו וניזון מהעולם בו אנו חיים והבחירות שלנו לאורו.
אנחנו כבר יודעים שחזרתיות היא שם המשחק – שכדי להרחיב את היכולת שלנו לחשוב או לנהוג באופן מסוים אנו צריכים להשתמש בה שוב פעם ושוב פעם. לשכלל את עצמנו בתוכה עד שהיא תהייה נגישה לנו כמעט מבלי שנשים לב. ובעוד שכך אנו עושים עם תהליכי החשיבה של ההמיספרה השמאלית אנו זונחים את אלה של ההמיספרה הימנית עד שאנו לא יודעים כיצד לנכס אותם לעצמנו ולהשתמש בהם לצרכינו. אנו לא מיומנים בהם ודוחים אותם מעלינו (לרוב בטענה של חוסר זמן, או לעג כי תמיד יהיה משהו אחר יותר חשוב). העולם שבו אנו חיים כה עמוס שאנו זקוקים לקטלג, לצמצם, לפרק, לקבל החלטות מהר, אנו זקוקים ליעילות, ולשורות תחתונות ואנו כל הזמן מחדדים את המיומנויות שלנו בצורת החשיבה וההתנהלות הזו (ניהול זמן, העלאת פרודוקטיביות, סטוריטלינג ועוד ועוד). אנו נמצאים במציאות יומיומית שמקדשת אותה. עד שכמעט ולא נשאר מרחב לחשיבה אחרת שגם היא חלק ממה וממי שאנחנו ומהיכולת שלנו לחיות חיים יצירתיים.
ומה הם חיים יצירתיים? חיים מתוך מודעות למכלול ההיבטים בתוכנו. חיים שבהם אנו משתנים ומשפיעים כך על הסביבה שלנו. חיים שבהם אנו לא פועלים מתוך סטגנציה פנימית אלא מתוך תנועה, גמישות, משחקיות, אדפטיביות. שם החוסן שלנו. חיים שבהם אנו עירניים, מייצרים הקשרים שייחודיים לנו ופועלים לאורם.
וכדי שזה יקרה באופן מלא אנו זקוקים לשיתוף הפעולה בין שתי ההמיספרות: לאיזון בין מיומנויות החשיבה שלנו באופן שיהיו נגישים לנו – אנו זקוקים למה שאני קוראת לו שוטטות יצירתית.
שוטטות יצירתית המונח שוטטות יצירתית התגבש אצלי מתוך הצורך לייצר מסגרת פעולה או כלי עבודה שאותו ניתן ליישם כחלק מצורת העבודה שלי עם א.נשים וכחלק מהיום יום של כל אחד מאתנו.
ממה מורכבת שוטטות יצירתית ואיך משתמשים בה בחיי היומיום? על כך בפוסט הבא... ואם עדיין לא קראתם את החלק הראשון של הפוסט בנושא אתם מוזמנים לעשות זאת ממש כאן